סמכות עיכוב בצוע פס"ד (תשלום הוצאות) לאחר הגשת ערעור נתונה לערכאת הערעור ולא לערכאה הדיונית

לפני בקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות, בהן חויב המערער בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופטת רונית גורביץ) בתמ"ש 32151-05-10 אשר ניתן ביום 26.8.13 ובמסגרתו נדחתה תביעת המערער, לפינויים של המשיבים מהמקרקעין, בכפרם.

כך גם נדחתה תביעת המערער לתשלום דמי שכירות.

א.         רקע בתמצית וטענות הצדדים:

המערער והמשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") הינם אחים. המשיבה 2 היא אשתו של המשיב. 

המערער הגיש ערעור על פסק הדין קמא. 

עובר להגשת הערעור,  הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע (זהה לזו שהוגשה כאן) לערכאה הדיונית, אשר נדחתה, כאמור בהחלטת בית משפט קמא מיום 16.10.13.

בבקשתו טוען המערער, כי  יש לאזן בין זכות המשיבים מכוח פסק הדין, לבין זכויותיו, כאשר לנטען הוא זכאי לכאורה לקבל סכומי כסף מהמשיבים, כפי טענתו בערעור כאן. 

לנטען, המערער אינו מבקש "לעכב" הוצאת כספים מכיסו אלא מבקש להפקידם בקופת בית המשפט.

עוד טוען המערער כי סיכויי ההצלחה בערעור טובים ומבוססים ולאור מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

המשיבים מתנגדים לבקשה, לטענתם "הזוכה בדין זכאי לממש את פרי זכייתו" ואין הצדקה לעכב את תשלום ההוצאות.

לנטען, המערער מלין כנגד קביעות עובדתיות של ביהמ"ש קמא  ולא הוכח כי סיכויי הערעור טובים או כי עיכוב פסק הדין עשוי לגרום לו לנזק.

עוד טוענים המשיבים כי לא הוכח שהינם בעלי מקורות כספיים מוגבלים כנטען.

ב.         דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחייה.

ראשית, משפנה המערער, טרם הגשת הערעור, בבקשה לעיכוב ביצוע לערכאה הדיונית, הוא אינו רשאי להגיש בקשה נוספת, כבקשה ראשונה לערכאה כאן.

אבהיר עמדתי זו. 

בחודש אפריל 2013 תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, ( להלן : "התקנות") באופן ששינו בין היתר את המסגרת הדיונית להגיש בקשה לעיכוב ביצוע. (ראה: רע"א 2717/13 אליהו דבי נ' עיריית תל אביב יפו (5.5.13).

בעבר, המבקש עיכוב ביצוע היה חייב לפנות קודם לערכאה הדיונית והיה ובקשתו נדחתה, הוא היה רשאי לפנות לערכאת הערעור .

לאחר התיקון { תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) התשע"ג 2013 }קובעת תקנה 467 לתקנות,  בזו הלשון: